גורמים:

לפי הערכות שונות, כשליש מאוכלוסיית המדינות המתועשות סובל מבעיות הקשורות לקנדידה.

הרפואה המערבית נוטה להתעלם מבעיית זיהומי הקנדידה והשלכותיהם הבריאותיות, למרות שכיחותם הרבה. זאת בעיקר משום שקיים דמיון בין התסמינים הנגרמים על ידי הפטרייה לבין מגוון רחב של מחלות ידועות. עם זאת, חלק מהתסמינים המיוחסים לקנדידה אינם נובעים מהפטרייה עצמה אלא מצמיחת יתר של חיידקים פתוגניים בחלק העליון של המעיים. מאחר שהטיפול היעיל לקנדידיאזיס יעיל גם לטיפול בצמיחת יתר של חיידקים – קשה לאתר את הסיבה האמִתית לתסמינים.

גורמים אחדים נחשבים למעודדים שגשוג של קנדידה:

• טיפולים אנטיביוטיים גורמים להשמדת החיידקים הידידותיים הפועלים לדיכוי התפתחות הקנדידה.

• נטילת סטרואידים, המדכאת את מערכת החיסון.

• נטילת גלולות למניעת היריון.

• וירוסים שונים, כמו אפשטיין-בר (EBV) או ציטומגלווירוס (CMV), הפוגעים ביעילות מערכת החיסון.

• רמת סוכר גבוהה בדם, הנובעת מסוכרת או מדיאטה עתירת פחמימות, מגבירה אף היא את הסיכון לצמיחת יתר של הפטרייה.

• שינויים הורמונליים.

• ליקויים של מערכת העיכול (ירידה בהפרשת מיצי מרה, אנזימי עיכול וחומצת הקיבה).

• ליקויים של מערכת החיסון.

• מצבי עקה.

השתרשות הפטרייה על דופן המעי מביאה לדליפתם של חומרי מזון בלתי מעוכלים ושל כימיקלים שונים אל תוך הגוף. תופעה זו גורמת לאלרגיות למזון ולכימיקלים. בין היתר, קשורה פטרייה זו גם לזיהומים בנרתיק, לארטריטיס, לאסתמה, לפסוריאזיס ואף לחוסר פוריות.

לפלורת מעיים מאוזנת תפקיד חשוב מאוד בשמירת יכולת ההגנה והסינון של רירית המעי, ובעיקר כאשר מדובר בבעיות של רגישות יתר במעיים. תפקידיה העיקריים של מיקרופלורת המעיים כוללים עיכול מזון וספיגתו, ייצור אנזימים וויטמינים שונים, הסדרת חומציות במעיים, מניעת שגשוג ופעילות הרסנית של פטריות, וירוסים וחיידקים פתוגניים ותמיכה במערכת החיסון.

היחלשות המיקרופלורה עקב הפרת האיזון האקולוגי במערכת העיכול עלולה להוביל לשרשרת של ליקויים ומחלות, ובהם: עיכול לקוי, גזים, עצירות, שלשולים כרוניים, ירידה בתפקוד מערכת החיסון, זיהומים חוזרים ונשנים, זיהומים פטרייתיים ומחלות אוטואימוניות.

אצל ילדים ופעוטות פגיעה בחיידקים טובים עלולה לגרום גם להפרעה בהתפתחות התקינה ולקשיים בעלייה במשקל.

נטילת השלמה של מיקרו-אורגניזמים ידידותיים יכולה להטות את הכף במלחמה העקשנית והמתמדת של מערכת העיכול לאיזון, ובכך למנוע בעיות בריאותיות רבות ולהקל בעיות ומחלות קיימות.

תסמינים:

• תפקוד חיסוני ירוד.

• מחלות עור.

• תחושת עייפות כרונית.

• תחושת חרדה, עצבנות, רגזנות והפרעות שינה.

• תשוקה למתוק, לפחמימות ולאלכוהול.

• רגישות ואלרגיות למזון, הפרעות עיכול כמו: נפיחות, צרבת, עצירות, ריח רע מהפה, פטרת הפה, יובש בגרון או הפה, גרד בפי הטבעת.

• הפרעות קשב וחוסר ריכוז.

• רגישות לריחות.

• קואורדינציה לקויה, חולשת שרירים.

• מפרקים נפוחים וכואבים, נטייה לקבל חבורות בנקל.

• שינויים תכופים במצב הרוח, דיכאון, ירידה בדחף המיני או אבדנו.

• נזלת, לחץ מעל העיניים והאוזניים ובצדדים, כאבי ראש תכופים.

• כאבים בחזה, קוצר נשימה, סחרחורות.

בנשים:

• תחושת גירוי או בעירה בנרתיק, הפרשות, זיהום פטרייתי בנרתיק, דלקות בדרכי שתן.

• קושי בכניסה להיריון.

• תופעות קדם וסתיות, מחזור לא סדיר, או כל הפרעת מחזור אחרת.

בילדים:

• זיהומים חוזרים ונשנים, בעיקר באוזניים, שקדים נפוחים, ברונכיטיס, פריחות (כולל תפרחות חיתולים).

• אף גדוש וזולג לאורך זמן.

• עיגולים שחורים מסביב לעיניים.

• היפראקטיביות, בעיות קשב.

הסתברות להופעת קנדידה על סמך הימצאותם של הסימנים שהוזכרו לעיל:

4–5 גורמים: קיימת סבירות לזיהום פטרייתי.

6–7 גורמים: קיימת סבירות גבוהה לזיהום.

8 גורמים ויותר: קרוב לוודאי שקיימת בעיה חריפה.

הגישה ההוליסטית למניעת התפתחות הקנדידה ולטיפול כאשר היא קיימת, פועלת בכמה וכמה מישורים במקביל:

• פעילות אנטי-פטרייתית ישירה: נטילת חומרים טבעיים וצמחי מרפא (שמן אורגנו, חומצה קפרילית, שום וכדומה) הפועלים לחיסול הקנדידה הם חלק בלתי נפרד מהטיפול.

• חיזוק מיקרופלורה חיובית של מערכת העיכול: תכשירי פרוביוטיקה בעלי חיוניות גבוהה מסוגלים לשקם את אוכלוסיית חיידקי המעי, שאחד מתפקידיהם – לדכא שגשוג קנדידה.

• טיהור וחיזוק הכבד (דטוקסיפיקציה): מומלץ לקיים תכנית טיהור של הכבד מתחילת הטיפול, מאחר שהרס מסה רצינית של פטריות, כולל הרעלנים שהן מפרישות, עלול לגרום לתגובת הרקסהיימר (Herxheimer reaction) – תחושה כללית ירודה עקב הצטברות חומרים רעילים בגוף.

• תמיכה בפעילות מערכת החיסון: זיהומים כרוניים, כולל קנדידיאזיס, וטיפולים תרופתיים רבים מאופיינים בהיחלשות מערכת החיסון. השלמה של נוגדי חמצון, אבץ, סלניום, ויטמיני B, וכן תוספת צמחי מרפא הִנה חיוניות לשמירה על תקינות מערכת החיסון (מומלץ לקרוא את הפרק הדן במערכת החיסון).

• שיפור תהליכי העיכול: קנדידה גדלה היטב בסביבה בסיסית (pH 7.4) ומפסיקה להתרבות בסביבה חומצית (pH 4.5). העלאת חומציות הקיבה מונעת את התפתחות הקנדידה. מיצי לבלב, האנזימים שהם מכילים ומלחי מרה מונעים את שגשוג הקנדידה. הפרשה מספקת של אנזימי לבלב מונעת התפתחות טפילים, תולעים ושמרים במעיים. גורמים אלה חשובים מאוד למניעת תופעות אלרגיות ואוטואימוניות – תופעות הנגרמות כתוצאה מחדירת מולקולות חלבון בלתי מעוכלות למחזור הדם.